חובה לקריאה לנשות גברים שנוטלים כדורי לחץ דם: המינרל שהלב שלו אוזל ממנו בשקט

זה היה יום שלישי.

עמדתי ליד הכיור ושטפתי את כוס הקפה שלו. הוא היה מאחוריי ליד השולחן, קורא חדשות בטלפון כמו שעשה כל בוקר מאז שפרש.

שאלתי אותו אם הוא רוצה טוסט.

הוא לא ענה.

הסתובבתי והוא היה שמוט הצידה בכיסא. הטלפון עדיין בידו. אפליקציית החדשות עדיין פתוחה.

הוא היה בן 67.

הוא לקח את כדור לחץ הדם שלו באותו בוקר. כמו כל בוקר במשך ארבע עשרה שנה. הוא הוציא את הכלב לטיול בערב הקודם. הוא צחק ממשהו בטלוויזיה בתשע בערב, הלך לישון וישן כל הלילה.

הפרמדיקים ניסו ארבעים דקות על רצפת המטבח.

הקרדיולוג בבית החולים אמר לי שהעורקים שלו היו "במצב די טוב לגילו". הוא הניד בראשו ואמר את המילים שלעולם לא אשכח.

"לפעמים הלב פשוט נעצר. לא תמיד יודעים למה."

חזרתי הביתה באותו לילה ועמדתי במטבח ובהיתי במארגן הכדורים שלו על השיש. התא של יום שלישי היה ריק. הוא לקח את הכדור שלו. הוא עשה הכול נכון.

לא הצלחתי לישון שלושה שבועות.

זה קורה לנשים כמונו כאן, כל יום מחדש

אחותי, אם את אישה שבעלה מעל גיל 55 ולוקח כדור ללחץ דם כל בוקר, אני כותבת את זה עבורך ורק עבורך.

את האישה שהלוואי שמישהו היה כותב אליה לפני אותו חודש מרץ.

אני לא רופאה. אני אלמנה בת 64 מפתח תקווה שהעבירה את השנה שאחרי מות בעלי בניסיון לגלות מה באמת קרה לו. קראתי כל מחקר שיכולתי למצוא. התקשרתי לשלושה קרדיולוגים שונים. ישבתי בספריית מחקר בתל אביב ארבעה חודשים ועברתי על כתבי עת רפואיים.

מה שמצאתי הכעיס אותי. אחר כך הפחיד אותי. אחר כך גרם לי להיות נחושה לספר לנשים אחרות כמונו לפני שיהיה מאוחר מדי.

כי מה שקרה לבעלי קורה, בדיוק עכשיו, באלפי מטבחים ברחבי הארץ. והנשים שחיות את זה אין להן מושג מה עומד לבוא.

הנה מה שאף אחד לא סיפר לבעלי. והנה מה שאף אחד לא מספר לבעלך.

805,000 בעלים קיבלו התקף לב בשנה שעברה. רוב הנשים שלהם לא ראו את זה מגיע.

כמחצית מהבעלים האלה לא קיבלו שום אזהרה. אין כאב בחזה בשבוע שלפני. אין תסמיני דגל צהוב שהרופא תפס בבדיקה השנתית. אין עורקים סתומים בבדיקת המאמץ האחרונה.

הם פשוט נפלו.

לקרדיולוגים יש מונח לזה. הם קוראים לזה מוות לבבי פתאומי. הלב מפסיק לירות בקצב והאיש הולך תוך פחות מעשר דקות.

זה הורג יותר גברים בכל שנה מסרטן השד, סרטן הריאות ואלצהיימר יחד.

והנה החלק במספר הזה שאף אחד לא שם בחדשות. כמעט כל אחד מ־805,000 הגברים האלה משאיר מאחוריו אישה.

זה מאות אלפי נשים, כל שנה, עומדות במטבח בשבע בבוקר, מחזיקות את כוס הקפה של בעלן, לא מבינות מה זה עתה קרה.

אני אחת מהנשים האלה.

את אולי קוראת את זה כי את מפחדת להפוך לאחת גם.

אני רוצה שתדעי שיש מאות אלפים כמונו. אנחנו בכל מקום. אנחנו בסופר, בבית הכנסת בשבת, אצל הרופא ממלאות טפסים חדשים עם איש קשר אחד במקום שניים. וכמעט אף אחת מאיתנו לא הוזהרה על מה שכתוב בכתבה הזאת.

בגלל זה אני כותבת אותה. כי אם רק אישה אחת תקרא את זה ותראה את זה לבעלה ותגרום לו לעשות משהו בנידון לפני שיגיע בוקר יום שלישי שלו — אז כל זה היה שווה את זה.

המינרל שהלב שלו שורף מהר יותר מכל אחר

אני רוצה שתחשבי על הלב של בעלך לרגע.

זה שריר בגודל אגרוף שפועם כ־100,000 פעם ביום. כל אחת מהפעימות האלה היא אות חשמלי. האות עובר דרך שריר הלב בתבנית מסוימת. החדרים העליונים יורים. החדרים התחתונים יורים. הדם נשאב החוצה. איפוס. יורים שוב.

האות החשמלי הזה הוא לא קסם. הוא רץ על מינרלים.

המינרל החשוב ביותר באות הזה הוא מגנזיום.

מגנזיום הוא מה שרופאים קוראים לו המינרל הראשי של הלב. הוא המינרל השני בשכיחותו בתוך כל תא בגוף, ושריר הלב שלו משתמש בו יותר מכמעט כל איבר אחר.

הוא עושה שלוש עבודות בו-זמנית:

הוא שומר על הבידוד החשמלי סביב תאי הלב יציב. כמו ציפוי הגומי על חוט חשמל.

הוא שולט בכמה סידן יכול לזרום לשריר הלב. סידן אומר לשריר להתכווץ. מגנזיום אומר לו להירגע. בלי מספיק מגנזיום, השריר נשאר מכווץ.

הוא שומר על קצב הלב יציב. קרדיולוגים ממש מזריקים מגנזיום ישירות למטופלים בחדר מיון כשהלב שלהם יוצא מקצב. זה עובד תוך דקות.

והנה החלק שהוציא אותי מהכיסא בספרייה.

רוב הגברים מעל 55 בארץ רצים על חצי מהמגנזיום שהיה לאבותיהם. והגברים על כדורי לחץ דם, כמו בעלינו, רצים על אפילו פחות מזה.

הנה מה שקורה ללב מרוקן ממגנזיום, שלב אחר שלב. זה החלק שהלוואי שהייתי קוראת ב־2010, לפני שכל זה קרה לי.

שלב 1: תאי הלב שלו מתחילים לדלוף

הבידוד החשמלי סביב כל תא לב נשחק. האותות מתחילים לירות לא נכון.

את תשימי לב לזה לפניו. תשמעי אותו אומר שהחזה שלו רפרף לרגע כשהתיישב. תראי אותו שם יד על הלב בלי סיבה. תתפסי אותו עוצר לרגע במדרגות.

הוא יזכיר את זה פעם אחת לרופא. הרופא יקרא לזה "פרפורים שפירים" וישלח אותו הביתה.

הם לא שפירים. הם הלב שלו שולח זיקוק. כל אישה שדיברתי איתה מאז שבעלי מת סיפרה לי שלבעלה היו רגעים כאלה, לפעמים במשך שנים לפני הסוף.

שלב 2: סידן מציף ללא בקרה

מגנזיום הוא השומר שמחליט כמה סידן נכנס לשריר הלב. בלי מספיק מגנזיום, השער נשאר פתוח.

שריר הלב שלו נשאר מכווץ כשהוא אמור לנוח. לחץ הדם מטפס. הכדור שהרופא נתן לו בקושי עומד בקצב.

הרופא מוסיף תרופה שנייה. אחר כך שלישית. אף אחד לא שואל למה הלחץ ממשיך לטפס.

נשמע מוכר? כל אישה שקוראת את זה ראתה את מארגן הכדורים הולך וגדל. כולנו ראינו. למארגן של בעלי היו שלושה תאים כשהתחתנו. בסוף היו לו שבעה.

שלב 3: העורקים שלו מתחילים להתקשות

אותו עומס סידן שמקשה את שריר הלב גם מקשיח את דפנות העורקים. קרדיולוגים קוראים לזה הסתיידות. הם רואים את זה בסריקת CT כפסים לבנים בהירים.

לרוב הבעלים עם עורקים נוקשים אין מושג. הפעם הראשונה שהם מגלים היא כשמשהו מפסיק לעבוד.

שלב 4: קצב הלב שלו הולך

זה הרגע שמשנה הכול. החדרים התחתונים של הלב שלו, החדרים, מאבדים את הקצב. הם מתחילים לירות בכאוס. קרדיולוגים קוראים לזה פרפור חדרים.

מנקודה זו, יש לו כעשר דקות.

שלב 5: הלב שלו נעצר

בלי אזהרה. בלי כאב בחזה. הוא הרגיש מצוין יום קודם. הוא לקח את הכדור שלו באותו בוקר. הוא התיישב לקרוא חדשות.

מחצית מכל מקרי המוות הלבבי הפתאומי מתרחשים כך.

זה מה שקרה לבעלי.

זה מה שקורה, בדיוק עכשיו, באלפי מטבחים ברחבי הארץ, לאלפי הבעלים שלנו.

למה מעולם לא שמעת על זה עד עכשיו

המדע מאחורי זה קיים מאז 2013.

באותה שנה, חוקרים ממחקר לב פרמינגהם, מחקר הקרדיולוגיה ארוך הטווח המכובד ביותר, פרסמו מאמר שהיה צריך להיות בכל ערוץ חדשות בעולם.

הם עקבו אחרי 3,531 מבוגרים במשך שבע שנים ומדדו את צריכת המגנזיום שלהם. המבוגרים בקבוצת המגנזיום הנמוכה ביותר היו בסיכון גבוה ב־50% למוות לבבי פתאומי מהמבוגרים בקבוצה הגבוהה ביותר.

אפילו אחרי התאמה לגיל, משקל, עישון, לחץ דם וכל גורם סיכון אחר.

חמש שנים לאחר מכן, צוות אחר הריץ את מחקר ARIC (סיכון טרשת עורקים בקהילות). הם עקבו אחרי 14,232 מבוגרים. אותה תוצאה. מגנזיום נמוך בדם ניבא מוות לבבי פתאומי אפילו כשלאדם היו עורקים נקיים ובדיקת מאמץ תקינה.

במילים אחרות, הגברים שהלב שלהם נעצר בלי אזהרה לא היו הגברים עם בעיות הלב הברורות. הם היו הגברים עם חוסר המגנזיום השקט.

אז למה אף אחד לא עשה כלום בנידון?

למה אף אחד לא הזהיר אותי? למה אף אחד לא הזהיר אותך?

שאלתי את רופא המשפחה שלי בדיוק את השאלה הזו, חצי שנה אחרי שבעלי מת. ישבתי במרפאה שלו ושאלתי אותו ישירות למה אף אחד מעולם לא בדק את המגנזיום של בעלי, למה אף אחד מעולם לא אמר לו שכדור לחץ הדם שלו מרוקן אותו, למה זה לא כתוב על כל בקבוק מרשם.

הוא לקח נשימה ארוכה. ואז אמר לי את האמת.

"מגנזיום לא רווחי, מרגלית."

אין עליו פטנט. אין חברת תרופות ששולחת נציגים למרפאה שלו עם עטים ממותגים. אין גרסת מותג יקרה עם קמפיין פרסום של סלב. הוא מינרל שעולה פחות משקל ביום להחליף, וזה אומר שלאף אחד אין סיבה לשים אותו מולו.

הסיבה השנייה היא הבדיקה עצמה. בדיקת המגנזיום היחידה שרוב הרופאים עושים נקראת מגנזיום בסרום. היא מודדת את המגנזיום בדם. הבעיה: פחות מ־1% מהמגנזיום בגוף של בעלך נמצא בדם. השאר בתוך התאים, איפה שהבדיקה לא יכולה לראות.

בעלך יכול לקבל תוצאת מגנזיום בסרום "תקינה" ולהיות בחוסר עמוק בתוך התאים, איפה שזה באמת חשוב.

זה העוול האמיתי כאן. אנחנו לא רק מאבדות את בעלינו לחוסר נסתר. אנחנו מאבדות אותם כי לכל מערכת הרפואה אין סיבה כלכלית לחפש אותו.

חיי בעלינו שווים למערכת הזו פחות ממחיר הכדורים המפוטנטים שהם ממשיכים לרשום. ואת ואני משלמות על זה בצד הריק של המיטה.

למה כמעט לאף בעל מעל 55 אין מספיק מגנזיום

יש שתי סיבות.

הסיבה הראשונה: לאוכל כבר אין את זה.

קרקע חקלאית איבדה בין 30 ל־40 אחוז מהמגנזיום שלה מאז 1950. זה לא בלוגר של אורח חיים בריא שמדבר. אלה נתונים ממשרד החקלאות.

התרד שאמא שלך גידלה בגינה שלה ב־1955 הכיל כמעט פי שניים מגנזיום מהתרד שאת קונה בסופר היום. אותו דבר עם שקדים. אותו דבר עם דגנים מלאים. אותו דבר עם עלים ירוקים.

אפילו בעלים שאוכלים את מה שהרופא שלהם קורא לו תזונה "בריאה ללב" מקבלים חצי מהמגנזיום שאבותיהם קיבלו מאותם מזונות.

סקרי תזונה מראים שכמחצית מהאוכלוסייה לא מקבלת את הכמות היומית המומלצת של מגנזיום מהמזון. בקרב מבוגרים מעל 60, המספר קרוב יותר ל־70 אחוז.

זו הרצפה. משם זה רק מחמיר.

הסיבה השנייה: התרופה שלו שוטפת החוצה את המעט שיש לו.

זה החלק ששבר לי את הלב כשקראתי אותו.

שלוש מהתרופות הנפוצות ביותר לבעלים מעל 55 מדלדלות באופן פעיל מגנזיום מהגוף.

כדורי המים (משתנים) שרוב הבעלים על תרופות לחץ דם לוקחים. הם גורמים לכליות לשטוף מגנזיום יחד עם המים. תוויות התרופה מציינות את זה. רוב הרופאים לא מזכירים.

כדורי הצרבת שמיליוני בעלים לוקחים כל בוקר. שימוש ממושך חוסם ספיגת מגנזיום במעי. גופי הבריאות הוציאו אזהרת בטיחות על זה כבר ב־2011. עדיין כמעט ולא מדברים על זה בבית המרקחת.

כדורי לחץ הדם עצמם. הם משנים את האופן שבו הכליות מטפלות במינרלים, כולל מגנזיום.

בעלי היה על כדור לחץ הדם ארבע עשרה שנה.

הוא היה גם על כדור הצרבת בשש השנים האחרונות.

אף אחד — לא הקרדיולוג שלו, לא רופא המשפחה, לא הרוקח — מעולם לא הזכיר לו מגנזיום ולו פעם אחת.

קחי דקה. לכי תביאי את מארגן הכדורים של בעלך. תסתכלי מה בפנים. אם את רואה כדור מים, כדור צרבת או כדור לחץ דם — המגנזיום שלו מתרוקן בדיוק עכשיו, הבוקר הזה, בזמן שאת קוראת את זה. היום.

מה שסוף סוף מצאתי

אחרי שנה של מחקר, אני בת 64. אני על כדור מים בעצמי. חשבתי שאם אני עומדת להיות היחידה שנשארת בבית הזה, אני לפחות אדאג למה שנשאר ממני.

הבת שלי שלחה לי קישור לחברה קטנה בשם Verity.

מגנזיום ביסגליצינט טהור. 400 מ"ג למנה. הצורה שהלב שלך באמת סופג. מיוצר במתקן מאושר GMP.

אני לוקחת שתי סוכריות גומי שלהם כל ערב כבר אחד עשר חודשים.

לחץ הדם שלי ירד ב־12 נקודות בלי לשנות את התרופה שלי. אני ישנה כל הלילה בפעם הראשונה מאז שנות ה־50 שלי. הרפרופים בחזה שהרגשתי אחרי קפה — נעלמו. רופא המשפחה שלי הסתכל על בדיקות הדם האחרונות שלי ואמר: "מה שאת עושה, תמשיכי."

אני לא הולכת להגיד לך שזה יציל את חיי בעלך. אני לא רופאה ואני לא הולכת להבטיח את זה.

מה שאני כן אומרת לך זה שאם בעלי היה לוקח את זה אחד עשר חודשים לפני אותו בוקר של יום שלישי, אני חושבת שהוא עדיין היה יושב ליד שולחן המטבח שלנו.

אני לא יכולה להוכיח את זה.

אני פשוט יודעת שאני לא הולכת לתת לאף אישה אחרת לאבד את בעלה כמו שאני איבדתי את שלי בלי לפחות לספר לה מה למדתי.

בדקי זמינות ‹‹

אחות, אם בעלך מעל 55 ולוקח כדור ללחץ דם

אם בעלך מעל 55 ולוקח כדור ללחץ דם, כדור מים או כדור צרבת — בבקשה, לפחות תראי לו את מה שיש להם לומר.

זה עולה בערך שקל ביום.

זה מגיע עם אחריות להחזר כספי. אם הוא לוקח את זה חודש ולא מרגיש כלום, מחזירים לך את הכסף. בלי שאלות.

הקישור למעלה מוביל לאתר שלהם. את יכולה לקרוא שם הכול.

נ.ב. — אני שומרת רשימה קטנה של נשים שכותבות לי לומר שקראו את זה והתחילו לתת את אלה לבעליהן. שלוש מהן כתבו בחזרה לומר שהקרדיולוג של בעלן שאל מה השתנה בביקור האחרון. אחת מהן, בת 71 מחיפה, סיפרה לי שפרפורי הלב של בעלה שהטרידו אותו שש שנים נעצרו תוך חמישה שבועות. אני לא טוענת טענה. אני מספרת לך מה שהנשים האלה, נשים בדיוק כמונו, מספרות לי.

— מרגלית